החינוך הדתי מגדל בורים עיוורים! (הרמב"ם)

עמוס הרדוף

אמר הרמב"ם: "מן הדברים שחייב אתה לשים לבך אליהם הוא שתדע שהתורה ציינה את תכליתן של הדעות הנכונות... וקראה להאמין בהן בצורה כללית... כן גם קוראת התורה אל אמונות מסוימות שהאמונה בהן הכרחית לשם תקינות המצבים המדיניים (דהיינו: השליטה בקהילת המאמינים)" (מורה נבוכים*, החלק השלישי, פרק כ"ח).

שימו לב שהרמב"ם מבחין בין "דעות" - שהן מלשון דעת(!), ידיעה(!) - לבין אמונות - העשויות להיות גם אמונות הבל. זהו השטח בו התמחו חכמי ישראל ("הבורים העוורים" - להלן) לדורותיהם. הם המציאו כל מיני שטויות שבעיני הבורים נראו כדברי חכמה עילאיים, שאף הונצחו, לבושתנו, בספרי קודשנו.

האמונות ההכרחיות הן שסייעו לרבנים לשלוט בהמוני העם (לעתים קרובות לטובת עצמם...)

רוצים דוגמאות?

• על תחיית המתים - עכבר שחציו בשר וחציו אדמה. האדמה הופכת גם היא לבשר...
• ביולוגיה - חלזונות מופיעים אחרי הגשם. משמע, מי הגשם מחיים מתים.
• אנטומיה - כיצד בודקים אם עלמה עודנה בתולה? - מושיבים אותה על חבית יין ומריחים את פיה...

ועוד הרבה עשרות, או מאות, אמונות "הכרחיות" טפלות(!!!) כאלה.

ועל "חכמי ישראל" מה אומר הרמב"ם? "מה רב עוורון הבורות וכמה הוא מזיק" - ראה מו"נ החלק השני, פרק ו'.

ומנין נובע עוורון הבורות? "האל, יתעלה שמו, רצה להגיענו לשלמות!... דבר כזה אינו אפשרי אלא לאחר (שנאמין) אמונות שכליות, אשר ראשיתן השגתו יתעלה, לפי יכולתנו. זה יתכן רק באמצעות "חוכמת האלוהות" וזו אינה מושגת אלא לאחר "חוכמת הטבע". שכן חוכמת הטבע גובלת בחוכמת האלוהות וקודמת לה בזמן ההוראה..." (מו"נ, פתיחה, עמ' 14)

ואתה! שהנך אחד מאותו "המון בני התורה, כלומר: עמי הארץ, העוסקים במצוות", עליך לדעת ש"כל עוד אתה עוסק (רק) במדעי המתמטיקה ובמלאכת ההגיון אתה (עדיין) בכלל הסובבים את הבית ("בית המלך") ומחפשים את השער שלו... תבין את הדברים הטבעיים, - הרי נכנסת לבית ואתה (עדיין) מהלך בפרוזדורו. כאשר תשלים את הפיסיקה (כוונתו לכל מדעי הטבע שבהם עסק אריסטו) ותבין את המטפיסיקה, - נכנסת אל המלך, אל החדר הפנימי ותהיה עמו בבית אחד. זוהי דרגת החכמים" (מו"נ, החלק השלישי, פרק נ"א. עמ' 656). זוהי דעת! ועל כך אמרו חכמים: "כל תלמיד-חכם שאין בו דעת, נבלה טובה הימנו" (ויקרא רבה א', ט"ו)

וכזה צריך להיות חינוכם של "חכמי ישראל" - כדי שיהיו חכמי אמת ולא בורים עוורים! כמרביתם!!! ועל לימוד התורה מה אומר הרמב"ם? "כל המשים על לבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה ויתפרנס מן הצדקה, הרי זה חילל את השם וביזה את התורה וכבה מאור הדת וגרם רעה לעצמו ונטל חייו מן העולם הבא! לפי שאסור ליהנות מדברי תורה בעולם הזה" (הלכות תלמוד תורה, פרק ג').

ועתה חשבו: המדינה מוציאה, מדי שנה, כשניים וחצי מיליארד שקלים על החינוך הדתי! ופירותיו?! - אנשים שלא הוכשרו לפרנס את עצמם בכבוד והם משתמטים מעבודה ומשרות בצבא, אך מייצרים ילדים בסיטונות ומצפים שאנו נאכילם ונגדל עוד דורות של פרזיטים. אם כך, למי מועיל החינוך הדתי שעולה לנו - העמלים - במיליארדים?!!! - לפוליטיקאים תאבי שלטון ולכמה כלי קודש: החל ברבנים ובמפקחים וכלה ב...קברנים.

הרמב"ם הבין שעם מפורר ומפוזר (בגולה) החסר מוסדות מרכזיים, בונה לו מסורת המבוססת על זיכרונות מהעבר הרחוק, על תורות חברתיות ועל ידע שנשמר מאז ואינו קולט דעות וידע בני הזמן - מסביבתו.

התוצאה היא, שרמתו התרבותית ואפילו הדתית, הולכת ונסוגה והמוניו הופכים להיות אספסוף של סמרטוטרים, רוכלים וחנוונים, הנשלט בידי רבנים בורים.

הבנה זו הביאה את הרמב"ם לומר את הדברים, שהבאנו לעיל, מתוך חיבורו "הלכות תלמוד תורה".

ברור שמי שלומד, נמצא ברמה שכלית גבוהה מהמון העם. מהלומדים רוצה הרמב"ם להקים את דורות המנהיגים, של הפזורה. מנהיגים, שראשם יהיה פתוח ומוכן לקידמה.

זאת הסיבה שהוא מקדים את לימוד "חכמת הטבע" ללימוד "תורת האלוהות" ויחד עם זאת הוא שולל לימוד תורה מגובה בנדבה. הוא רוצה בחכמים שהצליחו ללמוד ולהתפרנס בה-בעת. כלומר: מלומדים בעלי כוח רצון.

נביא דוגמא אקטואלית: אחד מחכמי הקהילה החרדית אצלנו נשאל, מדוע אין הם מאפשרים הוראות "לימודי ליבה" בבתי הספר שלהם, כי מה יעשה בוגר, שלא ירצה להמשיך בישיבה אלא לעמול לפרנסתו? השיב החכם בעליצות: הידע שאנו מקנים לו, יאפשר לו להיות חנווני... אשריו ואשרי הקהילה שאלה מנהיגיה.

* המובאות מ"מורה נבוכים" (מו"נ), הוצ' אונ' ת"א, נובמבר 2002.