האסון בהחלטה על חינוך דתי-חילוני

הכנסת החליטה לאחרונה על הקמת זרם חינוך דתי-חילוני.

אם באמת היה מדובר על זרם חינוך שבו הדתיים נחשפים לחיים החילוניים, אולי היה אפשר לברך עליו.

בפועל הדברים צפויים להראות אחרת:

1. כיתות נפרדות לבנים ולבנות: הנציגים הדתיים לא יסכימו לכיתות מעורבות, והנציגים החילוניים יתכופפו.
2. תכנים דתיים בלבד בנושאי יהדות: הגדרת התכנים של שעורי היהדות תיקבע בידי גורמים דתיים, ותתאים לתפיסת העולם הדתית. הם לא יהיו מוכנים לקבל, למשל, את הגישה של יהדות כתרבות.
3. ויכוח פנימי בחברה הדתית: בתי הספר האלה יימצאו תחת התקפה בתוך החברה הדתית. הטענה נגדם תהיה שיש שם הרבה יותר מקרים של יציאה בשאלה. לכך יהיו שתי תוצאות שנפרט בהמשך: מיעוט תלמידים דתיים ומערכת העברת חילוניים לדת.
4. מיעוט תלמידים דתיים: רוב הדתיים יעדיפו את הזרם הממלכתי-דתי, גם בגלל שהוא ייחשב ברמה דתית גבוהה יותר, וגם בגלל הויכוח.
5. מורים אורתודוקסיים למקצועות הדת: כיום יש א-סימטריה מובהקת בהעסקה בהוראה: מורה דתי יכול ללמד בבית ספר חילוני, אך מורה חילוני, רפורמי או קונסרבטיבי אינו יכול ללמד בבית ספר דתי. בבתי הספר האלה, מורה שאינו אורתודוקסי לא יוכל ללמד אף אחד ממקצועות היהדות.
6. מערכת העברה לדת של ילדים רכים: רבים מהמורים הדתיים יתחילו לנסות "להחזיר בתשובה" את התלמידים החילוניים, גם כי כך הם חושבים שצריך לנהוג, גם כי זו האמת לדעתם, וגם, ובעיקר, כדי להגן על המערכת מפני הויכוח בחברה הדתית. זה יבנה את הטיעון "אומנם יש כאן יציאה בשאלה, אך אנחנו גם מחזירים בתשובה, ואפילו יותר". כך ישבו תלמידים בכיתות א, ב ו- ג, אנוסים להישאר בכיתה ולשמוע את טיעוניו של מורה מבוגר וסמכותי, ואשר יכול להשתיק אותם במילים "עכשיו אני מדבר" (או אפילו להתעלם מהם). המורה שוטח בפניהם את הנימוקים מדוע צריך להיות דתי, תוך שימוש בכל המניפולציות הרגשיות של מחזירים בתשובה.
7. הכחשות וטיוח: כל תהליך ההחזרה בתשובה יכוסה במילים מכובסות כמו "קצת יהדות", "המסורת של כולנו", "פתיחות לצורת מחשבה אחרת", "מה רע בקצת אמונה" וכדומה.
8. מנהגים דתיים: בפסח יאסר להכניס חמץ, כי זה מפריע לחלק מהתלמידים. התלמידות החילוניות יידרשו ללכת עם שרוולים ארוכים כל השנה, כי שרוולים קצרים מפריעים למורים הדתיים ולחלק מהתלמידים.
9. היפרדות חברתית: ייווצרו מעט מאד קשרים בין דתיים לחילוניים: המסיבות של החילוניים ייערכו בימי שישי בערב, והדתיים לא יצטרפו; הדתיים יצאו מהכיתה לתפילה, ורבים מהחילונים לא יצטרפו (אלא אם כן הדבר ייכפה עליהם), דתיים לא יתארחו בבתי חילוניים, כי הכלים שם אינם כשרים; בילויים משותפים בשבתות, או אפילו טלפון בשבת, לא יהיה אפשרי בין שני המחנות.