אודות צור קשר קישורים מדריך חוברות פעילות ספרי קודש תרומה English
עם אחד גיוס אחד
מאמרים וספרים לחיות חופשי יומן חדשות החזרה בתשובה יוצאים בשאלה השתלטות חרדית עיתונות חרדית במות חופש עוד
     ראשי > מאמרים וספרים  לגירסת הדפסה     

התחמקות מטיפית אופיינית

על התחמקותו המופלאה של הרבי מלובאביטש
משאלה שהופנתה אליו בנושא 'בריאת העולם'
מתוך: עיתון 'כפר חב"ד' מס' 1200, 18.8.2006
מאת כתב חופש לענייני עיתונות חרדית

לית מן דפליג שהפרקים הראשונים בספר 'בראשית' מוכרים היטב לכל ילד בישראל, שלא לומר לכל אדם דתי או חרדי. 'בריאת העולם' בשישה ימים היא אכסיומה דתית מובהקת, והאדם הדתי, גם בדתות מונותיאסטיות אחרות, מקבל זאת כעובדה ברורה, חד-משמעית, שאין עליה עוררין ואיננה שנויה כלל במחלוקת. לכאורה יש בה גם תוקף 'מדעי'. שכן, מבחינתו של המאמין הדתי, אמתות התורה גדולה מאמתות המדע וראיותיו.

עלץ לבנו לקרוא בעיתון החרדי 'כפר חב"ד' בגיליונו מס' 1200 מיום 18.8.2006, 'הסבר גאוני' מפי הגאון שליט"א (שממשיך לחיות למרות שמת זה מכבר) - הרב מנחם מנדל שניאורסאן, המוכר יותר בשם הרבי מלובאביטש. הסבר זה התפרסם כתשובה למכתב שקבל מאדם, שסוגיית בריאת העולם הציקה לו וטרדה את מנוחתו במשך זמן רב.

קשה להניח שאותו שואל הגיע לרבי מקרב הציבור החילוני - חופשי, או משכבת ה'תינוקות שנשבו' וטרם עמדו על דעתם כבוגרים בגופם ובדעתם. מן הסתם מדובר באחד מבני קהילתו החב"דית של הרבי. מכתבו של השואל לא פורסם, שכן, על-פי-רוב מובאות לידיעת הציבור רק תשובותיו של הרב, למען ילמד הציבור, יבין וידע, ו'ישכיל'.

להלן תשובתו של הרב, המלמדת על הדרך שבה משיב מטיף דתי לצאן מרעיתו:

"שלום וברכה,

קבלתי את מכתבך, בו אתה כותב על בריאת העולם, אשר מציקה לך כבר במשך זמן מה. ברור ופשוט שהעולם נברא בשישה ימים, כפי שקובעת תורתנו, תורת אמת, ולאחריהם בא היום השביעי שבו אלוקים חדל ממלאכת הבריאה ועשה אותו ליום השבת הקדוש... בנוגע לתיאוריות חילוניות שונות על משך הזמן שהיה צריך לקחת לארץ להתפתח, וכו' - מפורסם שאלה הן רק תיאוריות וניחושים והן לא יכולות בשום פנים ואופן לסתור את האמת של התורה, אשר ניתנה על-ידי אלוקים. ההוכחה הטובה ביותר לכך שמדובר רק בתיאוריות וניחושים נעוצה בעובדה שקיימות סתירות בין תיאוריה אחת לחברתה, כך שכל אחת שוללת את חברתה. הדבר החשוב הוא לא להיות מוטרד בכלל על-ידי שאלות כאלה, משום שהדבר העיקרי עבור יהודי הוא החיים היום-יומיים וההתנהגות היום-יומית על-פי התורה... לאחר שיהיו לך שניחם של לימוד תורה במסירות ובשקידה... תגלה שהשאלות שהועלו על-ידי כמה אנשים כבר טופלו והוסברו בתורה, כך שבאמת לא היו שום בעיות מלכתחילה..." (המשך להלן).

התשובה "ברור ופשוט שהעולם נברא בשישה ימים, כפי שקובעת תורתנו, תורת אמת, ולאחריהם בא היום השביעי שבו אלוקים חדל ממלאכת הבריאה ועשה אותו ליום השבת הקדוש" היא "תשובה מעגלית": הטיעון האכסיומטי הראשוני, הכתוב בפרק א' בבראשית, הוא ש'אלוהים ברא את העולם בשישה ימים'. השואל התמים, שמלמד על עצמו שהוא מוטרד מטיעון זה, פנה לרבי וביקש הסבר. אבל הרבי לא הסביר לו דבר, אלא חזר והעלה את המאנטרה הדתית 'אלוהים ברא את העולם בשישה ימים' - אותה מאנטרה שהשואל היה מוטרד בגינה וביקש עליה הסבר, והרבי השיב לו כהאי-לשנא: "ברור ופשוט שהעולם נברא בשישה ימים, כפי שקובעת תורתנו, תורת אמת, ולאחריהם בא היום השביעי שבו אלוקים חדל ממלאכת הבריאה ועשה אותו ליום השבת הקדוש".

חלק הארי של התשובה הוא ציטוט מפרק א' בבראשית, וזו 'חוכמה' קטנה. חלקו המופלא של הרבי הוא בפתיח: "ברור ופשוט ש-". האומנם ברור ופשוט?

נשתדל לחדור לנפשו של השואל, אדם פשוט, ייתכן קשה-יום, אולי מי שלא למד אלא מעט מזעיר ממסכות הדת היהודית, שהרבי מלובאביטש - הגדול והנישא והמורם מעם, ששועי-עולם שיחרו לפתחו, נישקו את שולי אדרתו או התפלשו בינות לפירורי לחמו מתחת לשולחנו ב'טישים' הרבים שערך - אומר לו, במכתב אישי, אולי אף בכתב ידו, אותה 'יד משיחית' שחילקה מיליוני דולרים כקמיעות לכל באי-ביתו - 'ברור ופשוט ש-'. וואוו! יאמר האיש לעצמו, איך זה שעד לרגע זה לא הבנתי שהדבר כל כך ברור ופשוט? הרי הרבי עצמו כתב לי "ברור ופשוט שהעולם נברא בשישה ימים, כפי שקובעת תורתנו, תורת אמת, ולאחריהם בא היום השביעי שבו אלוקים חדל ממלאכת הבריאה ועשה אותו ליום השבת הקדוש". כיצד זה, אם כן, התדרדרתי לשפל המדרגה כשכתבתי לו שאני מוטרד ומצוי במצוקה? הרי הדבר ממש ברור ופשוט! אלוהים ברא את העולם בשישה ימים!...

זוהי השיטה המעגלית המוכרת של הוכחה דבר שלכאורה מוכח היה מלכתחילה, המתבססת על הצבה במרכז של 'עובדה' שאיננה עובדה אלא אכסיומה אמונית, שמראש, ועוד טרם ויכוח, מוכרת בידי הטוען (ובמרבית המקרים גם בידי מאזיניו/קוראיו) כאמת אבסולוטית שאין עליה עוררין, תוך ביטול כעפרא דארעא של כל דעה או אפשרות אחרת, משום חוסר הבנה או טעות בהבנתם של מושגי-יסוד. כל זאת - לצורך שכנוע מיסיונרי, ובעיקר תוך הבנה, שהקורא/המאזין הוא 'שפוט שלו' - כנוע ונתון בכיסו לנצח נצחים.

שכנוע מיסיונרי הוא שכנוע בדבר אמוני, שביסודו אינו ניתן לשכנוע, שכן אבן היסוד שלו היא מרכיב רגשי-אמוני-אישי-סובייקטיבי, שמעולם ולעולם אינו ניתן להוכחה או להפרכה.

אבל הרבי עשה הרבה יותר מסתם תשובה מעגלית. מצד אחד הציב כביכול 'עובדה' = 'האמת של התורה, אשר ניתנה על-ידי אלוקים', ומנגד ביטל בהבל-פה את כל הגישה המדעית, אותה הוא מכנה בשם הכולל - שלציבור מאזיניו וקוראיו משמש שם תואר מגונה - 'תיאוריות חילוניות', תוך שהוא משתמש לטובתו בעיוות מושגים, בהצגת אמונות כאילו היו עובדות, בשימוש ציני ושגוי במושג 'אמת', ובהצגת 'ראיות' שאינן ראיות אלא תפיסה מעוותת של עקרונות המדע.

נתחיל בהצהרתו הבאה:

"בנוגע לתיאוריות חילוניות שונות על משך הזמן שהיה צריך לקחת לארץ להתפתח, וכו' - מפורסם שאלה הן רק תיאוריות וניחושים, והן לא יכולות בשום אופן לסתור את האמת של התורה, אשר ניתנה על-ידי אלוקים. ההוכחה הטובה ביותר לכך שמדובר רק בתיאוריות וניחושים נעוצה בעובדה שקיימות סתירות בין תיאוריה אחת לחברתה, כך שכל אחת שוללת את חברתה".

הבה ונפרק הצהרה זו למרכיביה השונים:

תיאוריות חילוניות שונות על משך הזמן: אין בנמצא 'תיאוריות חילוניות' על משך הזמן הנדון. יש תיאוריות מדעיות. השימוש כאן במילה 'חילוניות' נועד לגמד את הנושא, להשפילו בעיני המאזין/הקורא הדתי-חרדי, שמשום סלידתו (במקרה הטוב) או שנאתו (במקרה הגרוע) מהחילוני/החילוניות יסלוד או אף ישנא גם את התיאוריות המדעיות. ועדיין אין הקורא/מאזין יודע או מבין באילו תיאוריות מדעיות מדובר, ועד לסוף התשובה הוא גם לא ידע...

מפורסם שאלה הן רק תיאוריות וניחושים: היכן זה 'מפורסם'? בישיבות? בבתי-הכנסת? במקוואות? בירחונים ובספרים המדעיים זה אינו 'מפורסם', משום שזה פשוט אינו נכון, בוודאי לא הצגת הדברים בנוסח הזה.

אלה הן רק תיאוריות וניחושים: בניגוד לתיאולוגיות השונות, בהן האמונה מתבססת על גחמה הזויה של איש אחד - 'התגלות אלוהים לנביאו' (אלוהים למשה, לישו, למוחמד או לבודהה, איש-איש והתגלותו), כששום אדם אחר לא היה עד לאותה התגלות. האדם שבדה את ההתגלות, או 'ראה' אותה בקריזה של הזיה, יכול לספר ככל העולה על רוחו אודות אותה התגלות. בניגוד לגישה הדתית הזאת, המדע פועל ומתנהל אך ורק על-בסיס ראיות והוכחות.

תיאוריה איננה עובדה או ראיה. תאוריה היא מערכת חשיבתית, המציגה מצב מסויים - מוחשי-פיסי או רעיוני, כאפשרות סבירה.

על-מנת שתיאוריה תהפוך עובדה, יש להוכיחה בדרכים מדעיות, וכל עוד לא הוכחה - היא תישאר תיאוריה. ברור, טוב ורצוי, שלצד תיאוריה אחת תתפתחנה תיאוריות אחרות, תומכות, שונות או אף נוגדות, שכן כל אלה הן ביטוי נפלא לרוח האדם ולשאיפתו לפרוץ קדימה, לא לקפוא על שמרים שמרניים, לא לאחוז בדעה או אמונה אחת כבקרנות מזבח, לנתץ מזבחות ישנים ולהציב חדשים, עדכניים וחדשניים במקומם.

תיאוריות וניחושים: ניחוש אינו מילה נרדפת לתיאוריה. על מנת שניחוש יהיה תיאוריה, עליו ללבוש שכבות רבות של כסותות ובגדים מחקריים וראייתיים, שיבססו את הניחוש כתיאוריה, יציבו לו רציונאל, הסברים, בסיס חשיבתי ועוד. לנחש יכול כל ילד. להציב תיאוריה מדעית יש להיות איש מדע, לפחות תלמיד מוכשר ומנוסה בבית-ספר, שבידו כלים מדעיים מוכחים להבין ולבסס תיאוריה.

הן (התיאוריות והניחושים) לא יכולות בשום אופן לסתור את האמת של התורה: כאן סוגר הרבי-המטיף את המעגל: הוא הציב במרכז את ה'אמת של התורה' כעובדה, שלכאורה גם אין צורך להוכיחה (הרי זה 'ברור ופשוט ש-'), ובה-בעת הוא מפרק מנשקן תיאוריות, שבחלקן קיים בסיס רציני לסתירת אותה 'אמת' כביכול.

אלא שקהל המאזינים השותה את דבריו בשקיקה ובצימאון - איננו מסוגל כלל לערער על 'אמתות' אותה 'אמת של התורה'! הרי התורה היא סם חייהם! עימה הם קמים בבוקר, ואתה הם הולכים לישון! עליה הם מברכים עם כל פירור שנכנס לפיהם, ואתה הם נכנסים לבין יצועי רעיותיהם. כלום תוכל 'תיאוריה' (חילונית! טפו עליה...) לסתור את 'האמת של התורה'???

בייחוד כשמייד, בהמשך, מחזק הרבי את דבריו במאנטרה קדושה, המעבירה צמרמורת בלב כל מאזין עדרי - 'אשר ניתנה על-ידי אלוקים'. וואאוו! ניתנה על-ידי אלוקים! איש מהמאזינים/הקוראים הרי לא יפרוץ את חומות הפרד"ס, לא יילך בעקבות בן-אבויה, ולא ינסה לערער על דברי האיש הקדוש, הגאון, שהארץ רועדת בדרכו עליה... ואמנם, תשובתו של הרבי מלובאביטש באותו עיתון סיימה את הדיון. השואל התמים, שסוגית בריאת העולם הציקה לו, לא חזר. לפחות מבחינת הפרסום באותו עיתון.

אבל הרבי אינו מסתפק בהרי זה 'ברור ופשוט ש-'. הוא חייב לסתום כל סדק באמונה הדתית המוחלטת וחסרת הפשרות, ובכל דרך אפשרית הוא מבקש לבטל את הספקות העולים בלבו של השואל, שמשהו מציק לו באמונתו הדתית:

קיימות סתירות בין תיאוריה אחת לחברתה, כך שכל אחת שוללת את חברתה: עדיין לא הובהר לאיש מה הן אותן תיאוריות אליהן מתייחס הרבי, וכבר הוא מזדרז לקבוע שקיימות ביניהן סתירות. וזאת מניין לו? אם את התיאוריות הוא לא הגדיר ולא הסביר, כיצד ניתן לדעת ולהאמין שקיימות ביניהן סתירות?

ואז באה ההכללה התמוהה: 'כל אחת שוללת את חברתה'. האומנם?? כל אחת? כל אחת שוללת? ואולי יש תיאוריה שדווקא תומכת בקודמתה? ואולי יש אחרת המרחיבה אותה? ואולי יש תיאוריה א' שהיא אמנם שונה מתיאוריה ב', אבל אין ביניהן יחס של שלילה הדדית?

יש כאן הצגה פסולה, כוזבת ובלתי ראויה של עמדות מדעיות, שתכליתה לבטל את כל המערכת המדעית, ולהציב במקומה מערכת דתית-אמונית. לפנינו שיח של שתי שפות מקבילות, שאין ביניהן ולו גם נקודת השקה אחת, והן לעולם גם לא תיפגשנה, משום הבסיס ההתחלתי והעקרוני הנוגד שביניהן.

כל אחת שוללת את חברתה: כאן בעצם גלום פחדו של הרבי, המטיף החרדי, מנטייתו ואחיזתו האפשרית של בן קהילתו ברעיון של המחקר המדעי, שבבסיסו הפרכת עובדות קיימות.

כבר הגדיר זאת הפילוסוף קארל פופר: "תקפותו של רעיון מדעי נובעת מהעובדה שניתן לחשוב על דרך להפריכו ולהעמידו במבחן".

"רעיון שאין אפשרות למצוא מבחן להפרכתו איננו רעיון מדעי" אמר פופר. תפקידו וייעודו של המדע להפריך עובדות מוכרות קיימות, ולהציב במקומן עובדות אחרות, חדשות. זה כוחו, זו מופלאותו וזו נפלאותו של המדע, שאינו מוכן לקפוא על שמרי הישגיו, רואה חובה לעצמו לחדש, להוציא ישן מפני חדש ולהתרענן, לצאת מגטאות של מחשבה הכלואות בינות לחומות-מוחין גבוהות ואטומות, ללמוד ללא הרף דברים חדשים, לחקור, למתוח ביקורת על הקיים, ולחדש.

החדש מעצם חדשותו שולל את הישן, סותר אותו ובא במקומו. לעתים לרגע, לעתים לשנה, לעתים ליובל - עד שהוא עצמו יישלל, ייסתר ויוחלף בחדש אחר. באותו שבריר שנייה יהפוך אותו חדש לישן, ויירד מפסגת התהילה. את זאת יודע הרבי היטב, ומידיעה זו הוא חושש, עד כדי אימה.

בדת, בניגוד למדע, לא ניתן להחליף דבר: לא את האמת של התורה, לא את אלוהים, ולא את הדעה, ש'התורה ניתנה על-ידי אלוקים'. זוהי הרי האמת הנצחית, האחת והיחידה, שכאשר היא מוצבת במרכז דיון, היא - כדברים בהם פתחתי את תשובתי - היא מהווה שיטה מוכרת של 'הוכחה מעגלית מוכחת מראש', המתבססת על הצבה במרכז של 'עובדה' שאיננה עובדה אלא אכסיומה אמונית, שמראש, ועוד בטרם ויכוח, מוצהרת בידי הטוען כאמת אבסולוטית, 'מוכחת מראש' ובעצם ללא צורך בהוכחתה, שכן אין עליה עוררין, תוך ביטול כעפרא דארעא של כל דעה או אפשרות אחרת, תוך חוסר הבנה או הטעייה בהבנתם של מושגי-יסוד, במכוון לצורך שכנוע מיסיונרי, ובעיקר תוך הבנה, שהקורא/המאזין הוא כנוע שלו, ונתון בכיסו לנצח נצחים.

ואז בא משפט המחץ של הרבי המטיף:

"הדבר החשוב הוא לא להיות מוטרד בכלל על-ידי שאלות כאלה, משום שהדבר העיקרי עבור יהודי הוא החיים היום-יומיים על-פי התורה, שנקראת תורת חיים ותורת-אמת..." וגו'.

מה שבאמת חשוב לרבי הוא לא שהקורא/המאזין יהיה מוטרד מאותן שאלות פרד"סיות! הוא-הוא, הרבי, הוא כאן המוטרד מכך, שמא יישאלו שאלות, העלולות להבריח לעולם החופשי את השואלים והמוטרדים מן העדר שבשליטתו, לגרום ליציאתם של המתלבטים מן הגטו האמוני לעולם של חופש המחשבה, לעולם של מדע, של חקר וקדמה, לעולם בו שולטת ההבנה, שרק שאלות כאלה ואחרות יקדמו את האדם, את הישגיו הרוחניים כמו גם הטכנולוגיים, את תרבותו.

'חיים יום-יומיים'? מה זה חיים יום-יומיים? מה חשוב בזה? חיים של לאכול לשתות ולהתפלל? לקרוא תהלים ומשניות, ולא את ביאליק, סמילנסקי, שייקספיר, קאנט, צ'ארלס דארווין ורבים אחרים? מה כאן חשוב למי?

לגישת המטיף 'הדבר העיקרי עבור יהודי הוא החיים היום-יומיים על-פי התורה, שנקראת תורת חיים ותורת-אמת'. זכותו של כל יהודי לקבוע לעצמו מהו עיקר בחייו, שכן 'יהודי' אינו בהכרח דתי או חרדי. יהודי הוא כל אדם השייך לעם היהודי, גם אם אינו מאמין באלוהיו של הרבי מלובאביטש, גם ובייחוד אם הוא יהודי חילוני. העיקר לגביו אינם התורה או החיים היום-יומיים על-פיה, ומה שמובן ליהודי א' כתורת-אמת עשוי להיות מובן ליהודי ב' כדבר אחר לחלוטין.

ולאחר מכן באה ההרגעה:

"לאחר שיהיו לך שנים של לימוד תורה במסירות ובשקידה, ואז תגלה שהשאלות שהועלו על-ידי כמה אנשים כבר טופלו והוסברו בתורה, כך שבאמת לא היו שום בעיות מלכתחילה."

האומנם? דומה שחבל להשקיע זמן יקר בהפרכת הבטחה והרגעה מסוג זה, ואסתפק בביטוי התלמודי היפה: 'לא דובים ולא יער' (סוטה מז, פאראפרזה על הקטע מפרשת אלישע והילדים, מלכים ב', ב/24).

לפנינו צורה קלאסית של הטפה מיסיונרית, המושמעת מפי אחד מגדולי הגורואים הדתיים לעדר מאמיניו. ככל שהגורו נחשב גדול ומורם מעם, וככל שמדובר בקהל מאזינים/קוראים שהם שפוטיו הרעיוניים, כן גדלה יכולתו להעביר למוחם דעות, שייקלטו בשקיקה ובצימאון ללא כל קשר לנכונותם ו/או מהימנותם. בכך דומה עניין זה למה שמוכר בתחום החינוכי בשם "האפקט של דוקטור פוקס" [1].

כוחו של "דוקטור פוקס" - גורו, אדמו"ר, מטיף כושי, נוצרי, קאדי מוסלמי, מטיף אחר כלשהו, יהיה אשר יהיה, בכל דת, בכל קבוצה חברתית סגורה מבחינה אמונית, בכל אחת מן הכתות המיסטיות, המוכרות והפחות מוכרות - הוא לא ב'אמת' שהוא מעביר, לא ב'יושר', ב'מהימנות' או בהגינות אנושית-תרבותית, אלא בשלושה דברים עיקריים:

(1) מעמדו של המטיף בחברה הספציפית אליה הוא דובר;

(2) כוחו הייחודי והכריזמטי כשולט, וכושר הביטוי המילולי שלו;

(3) ציבור המאזין/הקורא ומוכנותו מלכתחילה לקבל את דברי המטיף הכריזמטי כאמת מוחלטת, ללא כל הרהור, ערעור או פקפוק.

מצב כזה מבטל מראש כל אפשרות של שאלה 'לא נעימה' למרצה. הציבור גם אינו מעלה על דעתו שנמסרו לו שקרים או אי-אמת. ממש לא מתקבל הדבר על דעתם. ואם יקום מי וישאל או יפקפק או יערער, מייד יושתק ואף יוקא מן הקהל.

כאן נעוץ ההבדל העיקרי, היסודי והמובהק בין הטפה מיסיונרית לבין הרצאה מדעית: בהרצאה מדעית לא זו בלבד שהקהל אינו קולט כל מילה ברטט של קדושה, אלא שהוא גם מתבקש לשאול, מעודד להעלות ביקורת או ספקות, וקיימת בקשה - גם אם איננה נאמרת במפורש - ללכת ולקרוא, ולחזור אל המרצה עם כל שאלה או אי-בהירות או סתירה שתתגלה.

מורה/מרצה/חוקר, איש מדע המלמד נושא מסויים במדע, אומר במפורש לתלמידיו: אל תקבלו את דבריי כתורה למשה מסיני! אם יש משהו בדבריי שאינו נראה לכם - שאלו; לכו לספרייה, למדו, חקרו, וחזרו אליי. אם טעיתי - אתקן, אם שגיתי - אשנה. ועוד יאמר להם המורה הטוב והכן: אל תקבלו תשובה "כי ככה זה", משום שלכל טענה שלי חייבת להיות הוכחה מדעית. אין במדע "ככה זה" ('אמת של התורה', 'ניתנה על-ידי אלוקים', וכיוצ"ב). כל אמירה חייבת להתבסס על ראיה או עובדה מוכחת, או שייאמר עליה בגלוי: זו הנחה, מחשבה, תיאוריה ולא עובדה.

לעצם השאלה של השואל המוטרד לא ענה הרב דבר וחצי-דבר. השואל המוטרד שאל שאלה מאוד ספציפית: כיצד נברא העולם, שכן החברה האנושית התרבותית דנה ומתחבטת בשאלה זו מאז עמד האדם על דעתו, קרי - מאז הפך להיות אדם חושב (הומו-סאפיינס). כל הממצאים והראיות והעובדות שנחקרו ונמצאו ונאספו ונבדקו מראים, שלסיפור המקראי בדבר בריאת העולם בידי אלוהים במהלך שישה ימים אין כל בסיס עובדתי. גם בסיפור המקראי עצמו מתגלות סתירות ואי-התאמות, אם מישהו דווקא מבקש לדבוק בו. הרבי במקרה שלפנינו איננו מתייחס לשום מרכיב בתפיסה המדעית ('הניחושים החילוניים'...) של התפתחות היקום, נושאי הזמן והמרחב, החומרים והראיות להתפתחותו ההדרגתית במשך מיליארדי שנים, ההרכב העצום והבלתי-מוגבל של גרמי השמיים, שכיום נחקרים ומצולמים בכוח חלליות וטלסקופי-חלל, האנרגיות ביקום, באטמוספרה ובכדור-הארץ עצמו, התפתחות החי והצומח, הדי.אנ.איי. כמרכיב הבסיסי בהתפתחות האבולוציונית, הגנום האנושי שזה-עתה פוענח, ועוד מיליארד ואחד ממצאים וראיות והוכחות מופלאות, שאותו שואל בצדק חש מוטרד ניכחם, וביקש, המסכן, לדעת, ולשמוע את דעתו של מורו-מנהיגו, הרבי מלובאביטש. כל ששמע ממנו היא האמירה המעגלית-המאנטראית: 'לאחר שיהיו לך שנים של לימוד תורה במסירות ובשקידה, ואז תגלה שהשאלות שהועלו על-ידי כמה אנשים כבר טופלו והוסברו בתורה, כך שבאמת לא היו שום בעיות מלכתחילה'. ואם לא יתגלה לו מה שהרבי מקווה שיתגלה - הוא יאשים את עצמו שלמד לא במסירות או לא בשקידה, ולכן לא הגיע למסקנותיו של הרבי...

את התשובה 'ברור ופשוט שהעולם נברא בשישה ימים' השואל ידע עוד בטרם שאל את הרב. אלא שלא זו התשובה שביקש לקבל! שכן כל ילד קטן, גם החילוני שבחילונים, לומד זאת בכיתה ב', במהלך הטקס הפולחני-משהו של "קבלת התורה". השואל ביקש לדעת, אבל את הדעת חסם הרב חד וחלק בלגלוג מובהק על 'תיאוריות חילוניות', ובהודעה-פקודה 'הדבר העיקרי הוא המעשה בפועל, דהיינו לנהל את חיי היום-יום על-פי התורה והמצוות'.

היכן כאן אפוא תשובה לשאלה על בריאת העולם?

תשובה אין. התחמקות - יש ויש. במקום להשיב עניינית, לתת לשואל תשובה מספקת, מבצע הרב התחמקות קלאסית, בדומה לאימא שבנה שואל "אימא, כיצד באתי לעולם?" והיא, במבוכתה, מפנה אותו לאבא. וכך משיב הרבי מלובאביטש לשואל המוטרד, ומסיים את תשובתו 'הגאונית':

"אם בכל זאת תמצא שכמה שאלות עדיין מטרידות אותך, בוודאי יש רב אורתודוקסי בסביבתך אשר יכול להסביר לך כמה דברים באופן מפורט יותר. אבל כפי שהוזכר למעלה, הדבר העיקרי הוא המעשה בפועל, דהיינו לנהל את חיי היום-יום על-פי התורה והמצוות...".

נשמח לספק תדפיסים ממאמרים אלו למבקשים

info@hofesh.org.il


[1]‏ (1) הרצאתו של דוקטור פוקס: פראדיגמה לתרמית חינוכית (באנגלית)
Journal of Medical Education, 1973, Vol. 48, pp.630-635

(2) האפקט של דוקטור פוקס: מחקר על יעילות ומקובלות בהוראה (באנגלית)
Journal of Medical Education, 1975, Vol. 50, pp. 149-156.

(3) ד"ר פוקס מחזיר בתשובה, מאמר בעיתון 'דבר', 3 דצמבר 1985.

(4) ספרו של שאול מייזליש "חזרה בתשובה", הוצאת מסדה, 1984
על פרופ' ירמיהו ברנובר - בפרק "גיוס אנשים לתשובה", עמודים 151-150.


נובמבר 2011



חברים ב- עוצב על ידי