איך לדבר עם אתאיסטים

סייברדין

לפני ימים מספר קיבלתי קישור לאתר האינטרנט של "הרשות הנוצרית לאפולוגטיקה ומחקר", שם מלמדים (בין השאר) איך לדבר עם אתאיסטים - כלומר איך לענות לשאלותיהם, טיעונים נפוצים של שני הצדדים וכיוצא בזה. אם תרצו, מעין קורס למחזירים בתשובה של ארגון "ערכים", רק לנוצרים. מפאת פומביותו של האתר אי אפשר כמובן למצוא שם פיקנטריה בסגנון "ענה לשואל ולא לשאלה", אך הדמיון בין ציידי הנפשות הנוצרים והיהודים וטיעוניהם מצדיק בדיקה מדוקדקת של האתר הנוצרי. במאמר זה אסכם בקיצור את הטיעונים והתשובות כפי שהם מובאים בדפי האתר, עם תוספות ומסקנות משלי.

1. טעויות שאתאיסטים עושים בשיחות עם דתיים

דף זה מפרט 4 טעויות נפוצות מהצד האתאיסטי בשיחות עם דתיים.

א. האתאיסט מבקש מהדתי להוכיח שיש אלוהים בדרך מדעית

אומר האתר: עם כל הכבוד למדע, מדוע שהאתאיסט יקבע חד צדדית את מסגרת ההוכחה? האם המדע כבר הוכיח והסביר הכול? האם כימת את יפי השקיעה, או את אהבת גבר ואישה?

לא במקרה הביא האתר דווקא דוגמאות רגשיות שכאלה, ואשאיר לקוראים לנחש למה. בכל מקרה, נשאלת השאלה - האם אלוהים הוא בסך הכול משהו רגשי? הרי היופי הוא רק בעיני המתבונן; גם אלוהים? ברור שלא, יטען הדתי, האלוהים באמת קיים שם בחוץ, בלי קשר לתחושותיהם של בני האדם. יפה, נכנסנו לתחומו של המדע. נכון, האתאיסט מנסה לקבוע את מסגרת ההוכחה, אבל האם יכולה להיות מסגרת הוכחה קבילה אחרת? אולי פשוט נטיל מטבע ואם יוצא "עץ" אז יש אלוהים? אם רוצים להוכיח משהו ברצינות, יש רק דרך אחת נכונה לעשות את זה, וזו הדרך בה נוקט, בסופו של דבר, המדע. לדעתי, אם כן, זו אינה טעות מצד האתאיסט אלא גישה לגיטימית לחלוטין.

ב. קללות וקריאה בשמות

אין צורך לפרט ולהסביר. האתר כותב, ובצדק, שהעלבונות מתחילים כשההיגיון מפסיק, גם מהצד הדתי וגם מהצד האתאיסטי. בקונטקסט הישראלי, עם זאת, אסור להתעלם מהעובדה שכבר נוצר זן של נעלבים מקצועיים, שגם טיעון הגיוני לחלוטין ייראה בעיניהם כזלזול ועלבון. אז צריך לקחת את הדברים בפרופורציה ולבחון כל מקרה לגופו.

ג. גאווה מופרזת

האתאיסט קורא לדתי פרימיטיבי או אידיוט משום שהוא מאמין, ואומר שלו היה חכם יותר היה נוטש כבר מזמן את אמונתו האנכרוניסטית (המיושנת, הלא רלוונטית).

אכן בעיה קשה. אתאיסטים רבים רואים בדתיים עקשנים-מתוך-טיפשות, והדתיים רואים בהם עקשנים-מתוך-נהנתנות. שני הצדדים טועים, כמובן. הרי הם בסך הכל תינוקות שנשבו...

ד. טיעוני קש

האתאיסט בונה טיעון נגד הדת, המבוסס על משהו שבכלל לא שייך לאותה דת. למשל, לומר שהיהדות היא כולה דת תמהונים בגלל שחסידי ברסלב מדברים לעצים באמצע הלילה, או בגלל שהמשיחיסטים של חב"ד טוענים בתוקף שהרבי שלהם שמת ונקבר עדיין חי. כמובן שטיעון כזה אינו תקף ורק מעצבן את הצד הדתי.

אם כי בגדול זה נכון, המצב בשטח הוא הרבה יותר מורכב. לדוגמה, לעתים קרובות קורה שחילוני תוקף את התמונה המושלמת של הדת (כפי שמציירים המחב"תים) על יסוד פשעים שמבצעים אנשים דתיים. המחזיר בתשובה עלול לומר שמדובר בטיעון קש, כי הפשעים הללו הם בניגוד לדברי התורה וממילא מי שמבצע אותם אינו דתי - ולכן אין להקיש מכך על הדת. כמובן, לפי תפיסתם, חילוניים שעוברים על חוקי המדינה נשארים חילוניים בדיוק כמו כל שאר החילוניים, ומכאן נובע כביכול שכל החילוניים רשעים וכל הדתיים צדיקים טהורים. כמה נוח. אז חשוב להבדיל בין טיעון קש אמיתי להתחמקות נלוזה של המחב"ת.

2. "אינני רואה הוכחה משכנעת לקיום האל"

דף זה מציע דרכים להתמודד עם הטענה האתאיסטית לעיל.

א. זה לא אומר שאין אלוהים

כיוון שאינך יכול לדעת את הכול, אומר האתר, תיתכן תאורטית הוכחה שיש אלוהים, ואתה פשוט אינך יודע אותה. זה שאינך מכיר הוכחה כזו לא אומר שאין. כל עוד זה כך, יש מקום לאמונה ואתה צריך בכלל להפסיק להיות אתאיסט (האומר שאין אל) ולהפוך לאגנוסטיקן (האומר שאי אפשר לדעת אם יש או אין).

אומנם התשובה לזה לעוסה עד זרא, אבל היא עדיין תקפה: אינני רואה הוכחה משכנעת לקיום דרקונים וטרולים. האם עליי להפוך לאגנוסטיקן של דרקונים וטרולים?

ב. איזה מין הוכחה תהיה מוכן לקבל?

אם אתה (האתאיסט) אינך יכול לנסח בבהירות מהו סוג ההוכחה שיספק אותך, בוודאי שאינך יכול לומר שאין הוכחה כזו. ואם אתה כן יכול לנסח בבהירות, מדוע ההוכחות שיש לנו להציע אינן מספקות אותך?

למרבה הפלא, סוג ההוכחה שיספק אותי אישית הוא בדיוק סוג ההוכחות אותן מחפש המדע. האם חזרנו לטעות האתאיסטית הראשונה? שימו לב למעגליות המחוכמת של האתר: אם אתה רוצה הוכחה מדעית, אתה כופה מסגרת התייחסות על הצד הדתי - ועכשיו שואלים אותך בנימוס איזה מסגרת התייחסות אתה מוכן לקבל. מחיאות כפיים.

ועכשיו ברצינות: הוכחה מספקת לקיום האלוהים, מבחינתי, תהיה השפעה נצפית כלשהי על היקום הפיזי שלא תוכל להיות מוסברת בשום דרך אחרת אלא על ידי קיום אלוהים. אם נראה לכם שזו בקשה בלתי אפשרית תאורטית, בוודאי תבינו מדוע אינני מאמין שאלוהים הוא מן האפשר. הסיבה שאינני מאמין ל"הוכחות" של המחב"תים היא שכל דבר שהם מדברים עליו יכול להיות מוסבר היטב על ידי משהו אחר הרבה יותר טבעי, מוכר ו/או הגיוני. חשוב להזכיר שאם יש משהו שאינני יודע את הסיבה לו, זה עדיין לא אומר שאלוהים הוא הסיבה. מה שצריך הוא שלא ייתכן במסגרת חוקי הטבע והחשיבה המדעית, גם בעתיד, כל הסבר אחר.

ג. האם הדרישות שלך מההוכחה הן לא ריאליסטיות (מציאותיות)?

האם אתה מעוניין, למשל, שאלוהים יופיע בפניך בכל תפארתו מתוך עמוד אש? אם זה יקרה, האם תאמין בו או שתחשוב שהייתה לך הזיה? ואיך אתה יכול לדעת אם זו הזיה או מציאות?

יפה. זו בדיוק הסיבה שבגללה לא הוכחות כאלה אני מחפש, אם כי אני מוכרח לציין שהופעה כזו של אלוהים לפניי בהחלט תגרום לי להתקרב מעט לדת. או לפּרוֹזַק - הכול בהתאם לנסיבות.

ממשיך האתר: האם הדרישה שלך סותרת את עצמה? למשל, האם אתה רוצה שאלוהים ייצור ריבוע עגול, או אבן שלא יוכל להרים? אם אלוהים קיים, הוא יצר את חוקי הלוגיקה ולכן אינו יכול להפר אותם [כך מילה במילה!].

מדהים, אה? כשזה מגיע לשאלות הקריטיות באמת, האדם הדתי הופך לחסר היגיון. מי אמר שאלוהים יצר את חוקי הלוגיקה? ומה פתאום הוא מוגבל על ידי חוקים שהוא עצמו יצר? אין בזה שום היגיון. דווקא במקרה זה, התשובה הנפוצה אצל המחב"תים שלנו ("אלוהים הוא מעבר להבנתנו") נשמעת הרבה יותר טוב - אך עדיין, חסרת ערך באותה מידה.

ד. האם אתה בוחן את ההוכחות בצורה אובייקטיבית?

אם אתה מניח מראש שאלוהים אינו קיים, או שניסים אינם יכולים להתרחש, אינך אובייקטיבי. אתה סוגר את עצמך מראש בעמדה האתאיסטית. מלבד זאת, על איזה יסוד אתה פוסל את קיום האל או ניסים, לפני שהתבוננת בהוכחות? אם אתה מניח שהמדע יכול להסביר הכול, אתה פוסל מראש כל אפשרות להוכחה - ובוא לא נשכח שאתה בסך הכל מניח הנחה!

אם אני מניח מראש שיש אלוהים וניסים, ברור שאינני זקוק להוכחות בכלל. השאלה מתעוררת לגבי העמדה "אינני יודע אם יש אלוהים או אין, ואם ניסים אפשריים או לא." - כעת מוצג לפניי אירוע כהוכחה לקיום אלוהים. איך לעזאזל אני אמור לבדוק אותו? יש רק שתי אפשרויות: אחת, סתם לומר "כן, זה מוכיח" ולהתחיל להאמין (או לא) - והשנייה, לפסול את כל האפשרויות האחרות. מהן האפשרויות האחרות? הסברים מדעיים, מתמטיים, לוגיים, פסיכולוגיים. עכשיו, תחשבו על זה. האם זה לא בדיוק מה שעושה אדם שמראש אינו מאמין באלוהים, כשהוא מתמודד עם ה"הוכחה"? אם בכלל, דווקא לאדם שמראש אינו מאמין יש יתרון בחיפוש התשובה בכך שהוא מתאמץ יותר לרדת לחקר הבעיה ולמצוא לה תשובה טובה במסגרת חוקי הטבע הידועים. אפשר להמשיל זאת לאדם שרוצה לבדוק אם באמת יש טלפתיה. אם הוא הולך בגישה של "יכול להיות שיש" ורואה מופע של קוסם מוכשר, האם הוא יגיע לאותה מסקנה כמו אדם שאומר "חייב להיות לזה הסבר הגיוני"?

3. טעויות שדתיים עושים בשיחות עם אתאיסטים

דף זה מוקדש, כפי שכתוב בתחילתו, למנוע טעויות שכאלה "לא רק כדי לנצח בויכוח, אלא כדי לעזור לאתאיסט להתקרב לקשר של ישועה עם ישו אדוננו". ממש מתוק, נכון?

א. לבקש מהאתאיסט להוכיח שאין אלוהים

"תחשוב," אומר הכותב לקורא הדתי "שהיו מבקשים ממך להוכיח שאין בית חרושת לגלידה על כוכב הלכת צדק." - ואני אומר: כל הכבוד!

ב. לתייג אתאיסטים

לא לומר שכל האתאיסטים הם רשעים, טיפשים, ריקניים מוסרית וכו'. ישנם כאלה, זה נכון, אבל בהחלט לא כולם. באופן כללי, מציין המחבר, אתאיסטים אינם טיפשים. תיוג, הכללה וקריאה בשמות גנאי אינם מקדמים את הדיאלוג.

התכוונתי לכתוב איזו הערה צינית בנוגע לגילוי שאתאיסטים אינם, באופן כללי, טיפשים, אבל אז נזכרתי במחב"תים שלנו. כשהם מדברים איתך אישית, הם יכולים אמנם להלל ולשבח אותך, כמה את/ה חכמ/ה, איזו תפיסה מהירה, איזה עילוי אתה יכול להיות וכו'. לעומת זאת כשהם מדברים על החילוניים בכלל - כולם מסוממים, חומרניים, רק דיסקוטקים וים בראש שלהם, אגואיסטים, חסרי מוסר וכו' וכו'. מסתבר שיש עוד מה ללמוד מהנוצרים.

ג. התעלמות משאלות / לא להודות בטעות

אל תתבייש להודות אם אינך יודע משהו. תלך, תלמד את הנושא ותחזור. התעלמות משאלה יכולה רק להזיק. ואם טעית, אל תהיה יהיר: תודה ותמשיך הלאה.

נכון. לרוע המזל, המחב"תים שלנו מתוחכמים יותר, ובמקום להתעלם או לומר שאינם יודעים - הם פשוט מסיטים את הנושא בצורה ערמומית, מבלי שנרגיש, עד ששכחנו מה הייתה השאלה. שלא לדבר על המומחיות שלהם בהתחמקות משקרים או סתירות שנחשפו. כפי שנהג פוליטיקאי ידוע לומר: "לא זו השאלה." - עד כאן בעניין האתר הנוצרי.

על השכנוע הלא-לגיטימי

כדי לשכנע מישהו במשהו שעדיין אינו מאמין בו, השלב הראשון וההכרחי הוא להראות לו שהעמדה בה הוא מחזיק אינה טובה מספיק, ושהאלטרנטיבה המוצעת טובה יותר. בניגוד לפשטות העיקרון הזה, יש דרכים רבות ושונות לבצעו. מיעוטן לגיטימיות, אלו המתבססות על הבהרה ובדיקה אמיתיות של הנושא השנוי במחלוקת ושל האלטרנטיבות. הרוב אינן לגיטימיות, ומתבססות על גורמים עוקפי-היגיון, כלומר רגש על כל סוגיו: פחד, התלהבות, כעס, מבוכה, הערצה וכו'. לרוע המזל, השיטות הלא-לגיטימיות הן דווקא היעילות יותר ברוב המקרים, ואפילו קלות יותר לביצוע.

אדם שנכנס לסיטואציה של ניסיון שכנוע בכל תחום שהוא, ועל אחת כמה וכמה כשמדובר בנושאים מהותיים ושעלולים להשתלב בהם גם אינטרסים זרים, ראוי שיכיר את טכניקות השכנוע הלא-לגיטימיות האלה, כדי שיוכל לזהותן ולהימנע מנפילה בפח. אנשי מכירות שונים, ומחזירים בתשובה בכללם, עוברים לעתים קרובות הכנה שמלמדת אותם (בגלוי או במסווה) את הטכניקות האלה וגם איך להתמודד עם אנשים שמנסים לחשוף אותן. דוגמא צנועה לכך היא האתר הנוצרי שצוטט כאן, וישנן גם דוגמאות בוטות הרבה יותר, כגון סמינר המחזירים בתשובה של "ערכים" שהוזכר. מול הכנה שכזו, אין ברירה אלא ללמוד את הנושא בעצמנו. ידע הוא כוח. דוגמאות רבות לשכנוע לא לגיטימי אפשר למצוא במאמרים השונים באתר "חופש".

הערה לסיום: חשוב לזכור שלא כל המחב"תים הם מניפולטורים ערמומיים ומחוכמים. ייתכן שהחב"דניק שמנסה לשכנע אותך להניח תפילין הוא נאיבי לחלוטין (תרתי משמע) ואין לו שום טכניקות שכנוע שהוא מנסה באופן מודע להפעיל עליך. אין טעם לעשות ממנו משהו שהוא אינו. הכלל הוא פשוט: לעמוד על המשמר.