אודות צור קשר קישורים מדריך חוברות פעילות ספרי קודש תרומה English
כל מה שרציתם לדעת על ברית מילה או שהעדפתם לא לדעת
מאמרים וספרים לחיות חופשי יומן חדשות החזרה בתשובה יוצאים בשאלה השתלטות חרדית עיתונות חרדית במות חופש עוד
     ראשי > מאמרים וספרים  לגירסת הדפסה     

הדינמיקה של השיחה עם מאמינים דתיים

מספר מילים על ערכה של ההתכתבות, ודוגמא מהעולם האמיתי

שיחה (או התכתבות) בין אנשים מתקיימת תמיד במספר רמות בו-זמנית. לכאורה, מעבירות המילים מסרים ברורים, והבנתן - גם אם לעיתים נתונה לדיון - אינה ניתנת לשינוי ולהכחשה. למעשה, גוברים פעמים רבות הדינמיקה עצמה של השיחה והמסרים "המוחבאים" בה, על התוכן הפשוט המופיע במילים.

ההתכתבות הבאה התחילה כאשר אברהם (שם בדוי) כתב אלינו. בדבריו הוא ביקש שנצרף את פרטי אתר האינטרנט שלו לאתרים אחרים המקושרים מאתר 'חופש'. מעיון קל באתר הסתבר לנו שהוא עוסק בהטפה דתית ושמסריו נוגדים המטרות של אתר 'חופש'. אי לכך שלחנו לאברהם את התשובה הבאה:

שלום רב לך אברהם,

אתר חופש הוא אתר בעל השקפה יהודית חילונית, על כל המשתמע מכך. לאור השקפת עולמנו אנו נמנעים מליצור קישורים לאתרים המבוססים על אמונה דתית כלשהי. אין בכך שום קשר אישי אליך, כמובן, וקבלנו את מכתבך ובקשתך בהכרת ידידות כנה. אישית אנחנו שומרים את פרטי האתר שלך, ונבקר בו על מנת להכירו ולהשכיל מתכניו.

על כך ענה לנו אברהם בתשובה המנומסת הבאה, אשר "יותר ממזמינה" אותנו להרבות ולגלוש באתר האינטרנט שלו:

שלום רב יהודים יקרים אהובים וצדיקים זה בדיוק מה שרציתי שתשכילו מתכניו ותתנו לי משוב אם מה אתם מסכימים ואם מה שאני כותב או לא ממה השתכנעתם וממה לא מה עלי לשפר ומה לא אולי אני קיצוני מידי ואולי לא מובן או אולי תשכנעו אותי שלא כל מה שאני כותב יש בו מין האמת וההגיון אני תמיד רוצה ללמוד מדעות אחרות השקפות אחרות ובמיוחד מיהודים חילונים רחוקים שכולם צדיקים וכולם ברורים רק להם יש הבנה אחרת של הדברים ומענין אותי מה דעתכם על כל ענין וענין לא חייבים להסכים על כל דבר אבל מעניין לשמוע להבין להשכיל ואם יש בכך הגיון גם לא צריך להתביש להסכים ולממש והעיקר שהכל יהיה באהבה בידידות תודה רבה אברהם.

ייתכן שמן החכמה היה להפסיק את ההתכתבות בשלב זה, אך את עינינו צד הצירוף "יהודים חילונים רחוקים". סוג זה של "עלבון אי-רציונלי" גרם לנו לפתוח בדיון רציונלי ומייגע - דיון אשר בדיעבד (ומיד נבין כיצד) התגלה כמיותר משהו.

בשלב זה לקח לידיו ניצן מצוות האתר את נושא ההתכתבות, וענה לאברהם:

שלום רב לך אברהם,

אמנם אנו יהודים, אך לא ברורה לי מידת "צדיקותנו" במונחים יהודיים הילכתיים. מה שכן, ברי לי שאיננו "רחוקים" כדבריך, כיוון שאין משמעות לשם התואר "רחוק" ללא מושא שיתאר מהיכן מודדים את הריחוק.

מעיון קל באתר (המושקע מבחינה גרפית) שאת כתובתו שלחת לנו, הרי ברור לנו שרבים מהדברים המוזכרים בו מתייחסים למסורת היהודית האורתודוקסית ולא בהכרח לאמת המדעית המציאותית. אין בכך מבחינתנו כל רע - גם אנחנו נהנים לקרוא ספרות יהודית מתקופות שונות, אך חשובה לנו ההבחנה בין סיפורת לבין טקסט היסטורי - הבחנה שלדעתנו מיטשטשת במקומות רבים באתר שלך, אנא אל תיעלב מהדברים - ראה זאת כביקורת בונה.

בכל מקרה, אנו כמובן מזמינים אותך להמשיך ולעיין באתר 'חופש' - במיוחד בדף המאמרים והספרים - שם תוכל למצוא חומר רב ומעניין.

בתודה,
ניצן - מאתר חופש

אברהם חזר אלינו במהרה עם תשובה משלו, ובה - הפלא ופלא - איזכור התכנים מתוך האוסף "תורה ומדע" של הרב זמיר כהן, אשר כבר נדון באריכות מספר פעמים באתר 'חופש':

שלום רב מר ניצן

אולי תשכיל אותי לדעת מהי האמת המדעית המציאותית דרך אגב אם מדברים על מדע יש לי באתר קישורים לאתר שניקרא הידברות של הרב זמיר כהן אני ממליץ לך לקרוא שם מאמר של 40 דף על תורה מול מדע ושם תגלה דברים מדהימים שגילו לנו חז"ל שרק היום אנחנו יכולים לאמת מדעית את דברהם אנא עיין ותאמין לי אתה תהיה מאד גאה להיות יהודי אורתודוקסי שמאמין והולך לאורם של חז"ל שמעבר לפרקי אבות ששם יש אמרות חכמות ביותר יש גם מסכתות שמדברות על הכל דיני ממונות השבת אבדה וכו.

תודה אברהם

ניצן, על פי מיטב המסורת המדעית, סבר מן הסתם כי הנה הולך ומתפתח לו אכן דיון עובדתי מעמיק בנושאים הקשורים לתורה ומדע. לפיכך, תוך שימוש במקורות נוספים (כולל מחקרים וניתוחים שונים הלקוחים גם מהאינטרנט הכללי וגם מאתר 'חופש' ומ- 'דעת אמת') בחר באחד מתוך הנושאים שהיפנה אליהם אברהם, כדוגמא מייצגת:

שלום אברהם,
לא צריך "מר" ניצן - "ניצן" לבד נראה לי מספיק
:-)

בכל מקרה, הצצתי באתר של הרב זמיר כהן שהפנית אליו, ונתקלתי בכתבה תחת הכותרת "השמיים מספרים". כתוב שם: "במסכת ראש השנה (דף כה) מובאים דברי רבן גמליאל שאומר "כך מקובלני מבית אבי אבא, אין חידושה של לבנה פחותה מעשרים ותשעה יום ומחצה ושני שלישי שעה ושבעים ושלושה חלקים" (חלקי 1080 בשעה) בחשבון פשוט עולה המספר 29,53059 יממות, יש להניח שעם השתכללות כלי המדידה גם הסטיה הקטנה תעלם. וכל זאת יש לזכור הם דברי רבן גמליאל שחי לפני כ- 2000 שנה, בעוד לא היו כלי מדידה מדויקים וטלסקופים משוכללים."

“חידושה של לבנה" הוא הזמן העובר בין מולד למולד, שנקרא בלעז "החודש הסינודי". החודש הסינודי הוא בערך 29.53059 ימים. למעשה הוא גדל בכחמישית שניה בכל אלף שנה, בתקופת התלמוד הוא היה בערך 29.530586 ימים ובימינו הוא בערך 29.530589 ימים (ראה למשל http://www.hermetic.ch/cal_stud/lunarcal/lunarcal.htm).

הבבלים הקדמונים, ואחריהם היוונים, ידעו את הממוצע הסינודי באותה רמת דיוק המוזכרת בתלמוד עוד זמן רב קודם לתקופת רבן גמליאל. בידינו טבלאות הכתב של שני מרכזים תוכניים בבליים ('נבוריאנו' ו-'קידינו') אשר בהם הזמן הסינודי הממוצע בדיוק דומה, וגם דרך חישובו, וזאת כחצי אלף קודם לתקופת רבן גמליאל (ראה למשל http://www.wikipedia.org/wiki/Nabu-rimanni). החישוב המופיע כיום במסכת ראש השנה מדויק עד כדי 0.7 שניות לחודש, והחישוב של נבוריאנו למשל מדויק עד כ-2 שניות לחודש.

מבחינת עצם החישוב עצמו, הרי שדיוק של בערך "שניה לחודש" שקול לדיוק של "דקה על פני חמש שנים" או "שעה על פני שלוש-מאות שנה" (בחישוב על פי חלוקה פשוטה של הפרש הזמנים בין שני מולדים, או למשל שני ליקויי חמה, במספר החודשים שביניהם). זהו דיוק לא חריג במיוחד בהתייחס הן לשיטות החישוב והתיעוד והן לכמויות הזמן שעמדו לרשות הבבלים והיוונים.

לעצם עניין הטקסט המיוחס לרבן גמליאל, נראה שיש קושי גדול בדברים הללו עצמם. קל להסיק שחלק מהטקסט הוסף לקטע התלמודי המתאים בדיעבד, זמן רב לאחר מותו של רבן גמליאל, וזאת למשל על פי המימצאים הבאים:

1. קיימת ברייתא על שמות יב' האומרת "הרוצה לידע מקום הלבנה יחשוב שנות העולם ויעשה מהם ויתן לכל חדש כט' יום וחצי ושתי ידות שעה". אבן עזרא ציטט ברייתא זו במאה ה-12. הברייתא המקורית מסתיימת במילים "שתי ידות שעה" (שהם שני "שלישים" של שעה, כפי שנאמר לעיל בציטוט של רבן גמליאל). משם ממשיך אבן עזרא ומסביר שאם בשעה יש תתר"ף (1080) חלקים, אזי בשני-שלישים של שעה יש תש"כ (720) חלקים, והוא ממשיך ומתלונן על חוסרם של ע"ג חלקים בחשבונה של הברייתא: "הרוצה לידע מקום הלבנה יחשוב שנות העולם ויעשה מהם ויתן לכל חדש כט' יום וחצי ושתי ידות שעה שהם תשכ' חלקים והנה חסר עג' חלקים".

ר' אברהם הנשיא כתב בספר העיבור "ובבריתא זו בשם שמואל כתוב מדת החדש רק כט' יום יב' שעות ושני שלישי שעה". הואיל והובאה הברייתא בשם 'שמואל', סביר שהיא אכן שייכת לתקופת התנאים, שכן שמואל היה אמורא בבלי מהדור הראשון. ר' אברהם בר חייא הנשיא היה רב-אסטרונום שפעל מאוחר יותר (בתחילת המאה ה-12). גם ר' אברהם נשיא, כמו אבן עזרא, מתלונן בעצם על חוסרם של ע"ג חלקים בחשבונה של הברייתא.

אם לרבנים-אסטרונומים בתקופת הראשונים, מאות רבות של שנים לאחר תקופת התלמוד, לא היה ידוע מקור "תנאי" מדויק יותר מהברייתא הנ"ל, משמע שענין ע"ג החלקים הוא אינטרפולציה מאוחרת הרבה יותר למסכת ראש השנה, וסביר שלא ממש נאמרו על-ידי רבן גמליאל במקור.

2. חלוקת השעה לתתר"ף (1080) חלקים אין לו אח ורע בגמרא מלבד במקום זה בדבריו של רבן גמליאל. בתוספתא בברכות פ"א נאמר "העונה אחד מעשרים וארבעה בשעה והעת אחד מעשרים וארבעה בעונה והרגע אחד מעשרים וארבעה בעת". מכאן שחז"ל חילקו השעה ל 576 עתים ול-13824 רגעים, ולא חילקו לתתר"ף חלקים בשום מקום.

מחלוקת קלנדרית מהמאה ה-9 בין ר' סעדיה גאון לבן מאיר נסובה על דחיית ראש השנה ביומיים בשל הפרש של כמה חלקים בחישובים ("חלקים" במובן של 1/1080 שעה). מכאן, שבמאה ה-9 הייתה כנראה חלוקת השעה ל-1080 חלקים כבר מוכרת.

3. החודש ההילכתי אינו מחושב בדיוק לפי החודש הסינודי. אורך החודש הסינודי זהה בעיקרון בכל חודש, ואורך החודש ההילכתי לא, כיוון שהוא קשור בראית מולד הירח בעין. החודש הסינודי מוגדר כזמן שעובר בין שני מולדים סמוכים של הירח (או כל שתי פאזות סמוכות אחרות, בתנאי שמדובר באותה פאזה, כמובן). כדי לפשט את חישובי הלוח, משתמשים ב-"חודש הסינודי הממוצע", לאמור: לוקחים את טווח הזמן בין שתי פאזות זהות של הירח, שיש ביניהן יותר מחודש אחד (שני ליקויי חמה, למשל), ומחלקים אותו למספר החודשים שעברו בינתיים. ללוח השנה ההילכתי הנהוג כיום, אין שום קשר ישיר לראיית הירח בעין. הלוח הזה מיוסד כולו על חישובים מתמטיים, שביסודם החודש הסינודי הממוצע.

הדיוק המיוחס לדברי רבן גמליאל הוא רק על החודש הסינודי הממוצע ולא על חודש לבנה אמיתי כלשהו. התייחסו לכך גם הרמב"ם וגם אבן עזרא (הרמב"ם, ראש השנה דף כה/א: "אמר להם רבן גמליאל לחכמים כך מקובלני מבית אבי אבא פעמים שבא בארוכה ופעמים בקצרה"). והנה מפיו (לכאורה) של רבן גמליאל עצמו אנו מוצאים שפעמים רבות חידושה של הלבנה דווקא כן פחותה (קצרה) מעשרים ותשעה יום ומחצה ושני שלישי שעה וע"ג חלקים. זהו רמז נוסף לכך שהדיוק המופלג שהוכנס לטקסט מהווה תוספת מאוחרת, אשר הביאה במקום אחר את דבריו של רבן גמליאל לידי סתירה.

כפי שראינו, ההבדל בין החישוב ה"מדעי" לחישוב הנדון הוא של כחצי שניה עד שניה לחודש. אולי לא הרבה בקנה מידה יומיומי, אבל בהחלט כן בקנה מידה מדעי. לא מדובר בשברירי שנייה, שחישוב מדעי חדש יכול לתקן. מדובר כאן בהבדל חד משמעי וידוע שלא ישתנה עם גילויים חדשים.

בנוסף, לא רק שאלוהים "מפספס" קצת, גם מעניין לראות לאיזה כיוון אלוהים מפספס. הטקסט הנדון אומר "אין חידושה של לבנה פחותה" ובפועל דווקא פחותה גם פחותה. בכ-0.7 שניה. אילו היה מעוניין רבן גמליאל כביכול להעביר את הדיוק המקסימלי באותה לשון ובאותו דיוק, היה משתמש מן הסתם בטקסט "אין חידושה של הלבנה עולה על..."

כל הנאמר לעיל מהווה דוגמא בלבד להבדלים בין מסורות למיניהן לבין מציאות מדעית. וזו אולי הנקודה החשובה מכל. ניתוחים דומים קיימים בדוגמאות אינספור של מסורות דתיות אל מול מציאות מדעית. איזו תיאוריה פשוטה יותר? יבחר לו הקורא כראות עיניו...

בברכה,

ניצן

תשובתו של אברהם לא איחרה לבוא, אך היא לא התייחסה כלל לתוכן הנאמר. למעשה, היא סתרה את הנאמר על ידו קודם לכן "שם תגלה דברים מדהימים שגילו לנו חז"ל שרק היום אנחנו יכולים לאמת מדעית את דברהם":

אני מתכוון לשאר המאמרים שלו את החישוב הזה ידעו הבבלים 400 שנה לפני שנולד רבן גמליאל כמו דעת אמת מציינת אך איך ידעו חז"ל שאפשר לאכל דבש הרי כל מה שיוצא מין הטמא טמא ורק היום השכילו המדע לדעת שזה לא יוצא מין הדבורה... או על ריבוי כוכבים... ועל קרישת הדם בגיל 8 ימים... ועל המצאת קולט הברק... וכו...

אם דבורים וכוכבים, אז שיהיה דבורים וכוכבים... ניצן התעקש לענות לענין עצמו. שהרי גם "פנינים" אלה של הרב זמיר (המכביר שבחים על חכמת חז"ל) כבר נדונו במקומות שונים, כולל באתר הצנוע שלנו. וכך נראו שלושת המכתבים הקצרים הבאים:

אברהם יקר - אין לי ענין בלהכעיס אותך חלילה, אבל מה לעשות ולכל אחד מההמצאות של מר זמיר כהן (ובסתר לבך גם אתה יודע זאת) יש ביסוס מדעי עתיק. את הדבש הכירו כבר אבותינו במערות לפני מאות אלפי שנים, ועל הידע בנוגע לריבוי הכוכבים במערכת "כימה" אתה מוזמן לקרוא במאמרים רבים, חלקם מופיעים גם באתרנו הצנוע.

הנקודה החשובה אינה אם תנא או אמורא כלשהו ידעו משהו מפתיע שכאילו הגיע "מאלהים" - שנינו יודעים ומבינים כיצד מתפתחים טקסטים עם השנים, ואת "הטריקים" האלה יודעים גם בני הדתות השכנות לסובב כרצונם. הנקודה החשובה היא השימוש שעושים אנשי רוח שונים ברחבי העולם - כמו הרב זמיר - בדברים אלה (ופעמים רבות לא בכוונת זדון חלילה) כדי להוביל את הקורא למסקנות על פי בחירתם.

בכל מקרה, נסיוני הראני שלא בהכרח נצא נשכרים מויכוח כגון זה - למרות שהיינו יכולים להיעזר בכישרון כשלך, הרי אינני סובר שקריאת הדברים תגרום לך מיד לשנות את דרך חייך, ולהמיר תפילות בשינון כתביו של אינשטיין... למרות שלפי השקפתך אולי לא במקרה לא נתקלת בנו, שהרי הכל בידי שמיים :-)

בברכת שבוע טוב,
ניצן

חס ושלום אינני מתרגז תאמין לי שני מכבד אותך ואת השקפת עולמך אני פשוט נענה ודיונים אלו כי אתה רק משכיל אותי ועל כך אני מודה לך ולגבי הדבש אינני יודע למה התכוונת אך רק אבותנו הקדמונים לא ידעו את מה שגילה המדע שלדבורה יש שק קטן בגב שאליו היא מסניפה את הצוף לא דרך הפה וגם הוא אינו מערבב אם מיצי מעיה לכן אין הוא יוצא מין הטמא ולא חל על הדבש הכלל הידוע מה שיותא מין הטמא טמא ואת זה ידעו חז"ל ללא אמצעים טכנולוגים שיש היום ראה עוד תשובות ששלחתי לכם באימל השני לגבי הטיעונים שלכם לאמיתות אלוקים דרך אגב אני נהנה מכל רגע להתכתב איתכם ובאמת ללא כוונה להתנצח אלא רק לחפש את האמת המבוררת ביותר והגיונית ביותר אך אם אני מגזים ומעייף אתכם אני מבקש סליחה כי אין זו כוונתי בברכת שבוע טוב אברהם.

שלום רב אברהם,

מכל מלמדי השכלתי, אבל חשוב להשוות בין המלמדים: הקטע על דבש הדבורים באתר 'הידברות' מספר לנו, שכביכול אסור היה לנו לאכול דבש דבורים, כי הוא יוצא מחיה טמאה ו"היוצא מן הטמא-טמא" והקטע מסביר למה דבש בכל זאת מותר, כי אומרים חז"ל: "דבש דבורים מותר, מפני שמכניסות אותו לגופן, ואין ממצות אותו מגופן". והפירוש כביכול: הדבש אינו מכיל דבר משל הדבורה אלא אך ורק מה שנכנס אליה.

ראשית, "החוכמה" שדבש (מה שיוצא מהדבורה) נוצר כעקרון באופן ישיר מצוף (מה שנכנס לדבורה) בגלל קרבת הטעמים ביניהם, אינה "חוכמה אלוהית". כל ילד יודע זאת, ובני האדם ידעו עקרון זה שנים רבות לפני שבכלל קם העם היהודי. ידע גלובלי זה שלא נעלם גם מעיני חז"ל, הוא המקור למשפט המצוטט ממסכת בכורות, ומזכיר בהגיון שיש בו אפילו פסקי הלכה של ימינו אנו (שגם אתה מכיר).

שנית, אנזימים אינם נעלמים עד שלא נותר מהם דבר. בטבלאות מקצועיות של תכולת דבש תוכל לראות כמה אנזימים (אינברטס למשל), שמיוצרים בבלוטה מיוחדת בגוף הדבורה (הבלוטה ההיפופרינגלית) הם אלו ההופכים את הצוף לדבש, אבל הם אינם הולכים לשום מקום לאחר מכן. חלקם אפילו נחשבים כמקנים לדבש חלק מתכונותיו הטובות.

ראה למשל
http://www.airborne.co.nz/Enzymes.html
http://www.geocities.com/coffeeinhouse/prod03.htm
וקיימים עוד מאות ואלפים רבים של סיכומים בנושא.
אכול ותהנה ותהיה בריא!

אף פעם לא מאוחר מדי להטיל ספק בשום דבר.
-- ניצן –

עכשיו הפתיע אברהם עם שני מכתבים שונים. האחד ארוך עד מאד, ובו כלולים כעשרים פניני זמיר וחז"ל שונים, החל במפץ הגדול ובאבולוציה, וכלה באבנים ובמשמעות האין-סוף. המכתב השני חזר בעקשנות מסוימת לנושא הדבורים, והעיד כביכול שלא בדיוק הובנו על-ידו ההסברים בנושא הדבורה והדבש:

אינני מסכים איתך שידעו זאת בעבר מכיוון שלא היה להם את האפשרות הרצון והכלים לחקור כזה יצור קטן, וכל מה שמטמא את המוצר זה אם היה הדבש מתערבב אם מיצי עיכול הדבורה או אם היה במגע אם דמה אך אם הדבש בה רק במגע עם הדבורה ולגבי האינזימים תן לי מקורות בעברית אין לי הרבה זמן לשבת לפרש מקורות באנגלית.

שלחתי לך עוד אימל ארוך יותר הודה לך אם תענה לי עליו תודה רבה.

בידידות אברהם

ניצן, מצדו, התעקש משום מה לדבוק במסלול הלוגי-רציונלי של השיחה, מבלי לשים לב כיצד היא הופכת בהדרגה להתנצחות לכאורה בשתי שפות שונות:

שלום אברהם,

לא ברור מה כוונתך במילה "זאת" במשפט "אינני מסכים איתך שידעו זאת בעבר". בעבר לא ידעו על אנזימים ולא ידעו על מבנה גופה של הדבורה. כן ידעו שהדבש נוצר בעקרון מצוף, ומתןך ידע זה נבעה פסיקתם של חז"ל בנושא.

לגבי מקורות בעברית שביקשת על מבנה הדבש והאנזימים שבו המגיעים מהדבורה, הנה כמה:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2646158,00.html
http://www1.snunit.k12.il/heb_journals/mada/262072.html
http://www.nfc.co.il/ArticlesPrintVersion.asp?docId=3124&subjectID=3
http://stwi.weizmann.ac.il/g-junior/nutrition/Chap15/kat3.html
http://www.ymhoney.co.il/b1.html
http://www.ymhoney.co.il/h-art6.htm

לגבי האימייל הארוך ששלחת - אשתדל מתי שהוא להעיף בו מבט, אבל גם אני אינני נהנה מעודף זמן מיותר, ואני חייב גם לעבוד, לכן אני מבקש סליחה על כך שלא אספיק לעבור עליו בקרוב.

בברכה ובתיאבון,
ניצן

התשובה הבאה שהגיעה מאברהם יצרה אופטימיות מסוימת אצלנו. האם ייתכן והוא שם לב לסתירה בין דברי חז"ל לבין הדבורה המציאותית?

תודה על המידע זה באמת משכיל אותי תמשיך ככה.

בידידות אברהם

אך מיד בעקבותיה באה תשובה נוספת:

ניצן אל תיתיאש.

שלום ניצן זה אברהם לגבי דבש דבורים שיש בו אינזימים של הדבורה ואמרתה שכל היוצא מין הטמא טמא אז אחרי היתעמקות בנושא גיליתי שאין זה נכון

משום שלא כל היוצא מן הטמא טמא. למשל עצמות חמור ושליתו מותרים משום שאינם מקובלים כמזון אכיל .הדבש בנוי מצוף שנוספו לו אנזימים שונים ששינו אותו מצוף לדבש. אנזימים אלו אינם, לכשעצמם, אכילים. זה דומה לפפסין שמגבן חלב שהונח בקיבת נבילה. גבינה זו כשרה למרות שהפפסין בא מן הנבילה האסורה באשר אינו אכיל אם כי הוא משפיע על החלב לההיפך לגבינה.

מחכה לתשובתך והבטחת שתענה לי טיפין טיפין לגבי האימל הארוך ששלחתי לך מה קרה היתיאשת מימני

בידידות אברהם

לוגיקה מוזרה ומרתקת. בתחילה אברהם מטיף לנו כיצד חז"ל התירו אכילת דבש למרות הקביעה ההילכתית "היוצא מן הטמא טמא". עכשיו הוא מאשים אותנו מה פתאם אמרנו אנו (?) "היוצא מן הטמא טמא":

ערב טוב וחודש טוב לך אברהם היקר,

ראשית, מבלי לפגוע, הרשה לי להזכיר לך שלא אני אמרתי שכל היוצא מן הטמא טמא, אלא אתה אמרת זאת (אתה ציטטת את הרב זמיר שציטט את התלמוד). מבחינתי אני אין בכלל מושג כזה "טמא".

שנית, לגבי השאלה הארוכה מאד ששלחת בפעם שעברה - אני מאד מאד עסוק בעבודה, ולכן אולי כדי להקל עלי מבחינת הזמן - שלח לי שאלה אחת בכל פעם ולא עשרות שאלות ביחד? אני מחזיר אליך את הטקסט הארוך ששלחת ומפציר בך לשמור אותו ולשלוח בכל פעם דבר אחד בלבד. אחרת ממילא לא יהיה לי זמן להתייחס לכל וחבל.

תודה על גילוי הענין,
ניצן.

אברהם נראה שוב מרוכך קמעה, וענה - כדרכו - במשפט ארוך:

טוב מחילה שיהיה לך זמן תענה על מה שאתה רוצה כנראה אתה לא שגריר כל כך מורעל של אתר חופש אבל היה נחמד לילמוד גם ממך שבוע טוב ומבורך אברהם.

ואז קרה הבלתי ייאמן (מבחינה לוגית, זאת אומרת). יום וחצי אחר-כך שלח לנו אברהם את המכתב הבא:

אני בחור חרדי הגתי את כל מה שכתבתם לגבי נושא טיעונים על אלוהים שלחתי לניצן אימלים ששנים נענו והחזרתי לו תשובות ברמה שהוא לא יכל לענות לי ובסוף היתיאש מימני כי שלחתי לו מענה על כל המאמר שלכם והוא לא ענה לי אני רב מחזיר בתשובה בישראל אם אתם עונים רק לחילונים חסר דעת שאין להם יכולת להתמודד עם הפילוסופיה שלכם תגידו לי עכשיו וזהו אני לא יגלוש יותר באתר שלכם אבל אם אתם מספיק משכילים להתמודד עם שאלותי ותשובותי אז תיתמודדו ואל תישתפנו כמו ניצן שכותב לי שיש לו הרבה עבודה ואין לו זמן לענות לי על ההגהה שלי ממש תעודת עניות שאני יפרסם אותה ברבים אם לא יהיה לי תשובה סימן שאתם מובסים וחכמים רק על אנשים פשוטים ולא מעמיקנים כי לי יש שיטה שפיתחתי שאין לכם לאין ליברוח לפי הפילוסופיה והלוגיקה אתם חייבים להתבטל לשיטתי שיש אלוקים וכל מה שכתבתם הוא בולשיט שיכול לפעול על חסרי דעת בבקשה תיתאמתו איתי באימל או בטלפון אך אל תשתפנו ותגידו שאין לכם זמן אתם דווקא צריכים להחזיר חרדים בשאלה ולא חילונים חסרי דעת ביהדות וחסרי כלים תדעו לכם שאם לא תענו לי על כל שאלותי ותשובותי אני ינצל את חולשתכם ויפרסם זאת ברבים ובגדול יש לי את הכח השכל והמימון הכספי לכך אז אם לא בשביל העיקרון אז בשביל כבודכם הרמוס שאין אתם יכולים לספק תשובות להגהות וזה רק הגהה על מאמר אחד שלכם תארו לכם אם אני יתלבש על כל האתר אתם תהיו באמת חסרי אונים תתחילו לעבוד ולהתמודד עם אנשים משכילים עצלנים שכמותכם.

בידידות אברהם

מה לא בסדר כאן? האם לא ענינו באופן עובדתי ומדויק לאברהם? הנקודה היא בדיוק זו - שענינו עובדתית לאברהם, ובכך הדגשנו בעיית תיקשורת בין שני צדדים שאינם מקשיבים זה לזה. ניצן, בהתכתבות זו, היה מסור להתכתב באופן רציונלי במקום בו התבקשה חשיבה אי-רציונלית כדי ליצור אפקט כלשהו.

הדינמיקה של השיחה התפתחה באופן זה לאור חוסר היכולת של חשיבה רציונלית ועניינית להשפיע על אמונה דתית ועל מאמין דתי אדוק. למעשה, גם אילו היינו נוטלים שבוע חופשה ועונים אחת לאחת באופן ענייני ומדוקדק על כל הנקודות במכתבו הארוך הנוסף של אברהם שלא נענה, סביר להניח שהיה הדבר גורר בדיוק אותו סוג של תגובה מצדו, ואולי בליווי מכתב ארוך עוד יותר עם מאות שאלות הנובעות מציטוטים נוספים של רבנים למיניהם.

אי-ההתאמה בסוג השיחה קיים גם בכיוון ההפוך. אברהם - במודע או שלא, מנסיונו ומכישוריו כמחזיר בתשובה, משתמש בשיטות המשפיעות באופן אי-רציונלי על בן שיחו. צביעת הדברים למשל: "חילונים רחוקים", "אל תשתפנו", "כבודכם הרמוס" - אלה ביטויים ודימויים הפונים אל הרגש ומעוררים תגובה שאינה קשורה בהכרח לתוכן הדברים. הכפשות היוצרות עובדות כביכול: "אנצל את חולשתכם ואפרסם זאת ברבים" (חולשתנו, כביכול, כבר נקבעה ועכשיו רק נותר לדון על ניצולה ופירסומה). "אם אתם עונים רק לחילונים חסרי דעת ... תגידו לי" (כבר נקבע כביכול שהחילוניים חסרי דעת, רק תיידעו אותי בבקשה אם אתם עונים להם בלבד). הכללות הנתפסות באופן שונה אצל כל אחד: "אני תמיד רוצה ללמוד מדעות אחרות השקפות אחרות" - כמה טוב ויפה מצטייר רצון זה בלב הקורא בעל הנטייה המדעית-לוגית, וכמה שונה האופן בו נתפס אותו "רצון ללמוד" בלב המאמין בעל הלהט הדתי.

עיקרי הדברים הינם שיעור מאלף בשיחה והתכתבות עם מאמינים דתיים. יודגש שאין לנו דבר וחצי דבר כנגד אברהם עצמו. ובנימה אופטימית זאת נסיים להפעם.


ספטמבר 2003



חברים ב- עוצב על ידי