הנכם צופים בגירסת הדפסה של הדף/מאמר הנוכחי.
לחצו כאן לגירסה המקורית

במיוחד לפסח:

סקופ (טוב, לא ממש...) וחיוך

כתב: דרור

קודם כל, "סקופ" (סתם...)


לכל אחד ההרגלים שלו: יש מי שבכל יום שישי רגיל לחסל חצי קילו גרעינים וחצי בקבוק דיאט קולה. יש מי שכל שבת בבוקר שומע פרקי חזנות בקול ישראל. יש מי שכל יום בעשר וחצי רואה אוגהצ'קה בטלוויזיה.
יש מי שכל שבת שומע שירים ושערים. ויש מי שבפסח אוכל מצות.

גם אנחנו, כמו רוב תושבי הארץ היהודים, קונים מצות בפסח. וכמו החרדים, גם פיתות. אלא שהחרדים קונים פיתות כיוון שקל יותר לבער את החמץ, ואנחנו קונים פיתות כיוון שזה טעים, גם בפסח.

וכאן מגיע הסקופ: זה לא פשע לאכול פיתות בפסח! וזה גם לא משהו שצריך להתבייש בו! וזה אפילו די טעים! וזה גם בסדר גמור לאכול מצות (אם כי המומחים אומרים שיש בהן המון קלוריות, במיוחד אם אוכלים אותן עם ריבה או שוקולד).

במלים אחרות:

באמת שאין לי בעייה עם זה שמישהו מאמין שיש אלוהים שאיכפת לו אם יש בבית גרגר של חמץ, או בכלל שיש אלוהים שאיכפת לו ממשהו שקורה לנו או שאנחנו עושים.

אין לי בעייה עם זה למרות ש-, נו איך להגיד בעדינות, אין דבר כזה, אין אלוהים כזה, פשוט אין.

אבל חבר'ה, נסחפתם קצת. עשיתם מאכילת חמץ בפסח עבירה נוראה? מוכרים את החמץ של המדינה לגויים? מזדעזעים ממישהו שאוכל פיצה בפסח? מתחילים לאכול בכל מיני מקומות ציבוריים בכלים מפלסטיק?

תחשבו על זה שנייה ברצינות. עוד שנייה. ואם אתם ממשיכים לעשות שטויות, תנו לי לפחות לחיות חיים נורמליים. אני מבטיח לאכול מדי פעם מצות.



ובאותו עניין, חיוך:


(אחי, אמנם אתה במצוקה, אבל כמה זמן מחזיק בגט?)


איור של עמוס בידרמן, מתוך "עכבר העיר"


Bugget Kand


לראש הדף


אפריל 1998 - אפריל 2000